חזרה מניקרגואה

Evelyn Flores -Nicaragua 1

צילום שער: Photographer: Evelyn Flores

ידעתי שאי אפשר יהיה לתעד את הנסיעה המדהימה הזו, שהתחילה בסדרת קריאות בפסטיבל המשוררים הנפלא של ניקרגואה והמשיכה במפגשי קריאה בפנסילבניה, בניו יורק ובלונדון, ואף על פי כן מלווה אותי תחושת החמצה מתסכלת על כך שלא עלה בידי לרשום ולו רשימת מסע אחת. אני שבה ואומרת לעצמי שאין דין נסיעה לפסטיבל או לכנס, שסדר יומם עמוס ומחייב, כדין נסיעה לרזידנסי, בו עיתותיי בידי. וגם שאין דין נסיעה לבד, כאשר הכתיבה היא שותפתי למסע, כדין נסיעה בזוג או בחברותה.

וכיוון שעל תחושת החמצה זו מתווסף הצורך להשיב לפחות לחלק מהודעות הדואר האלקטרוני שהגיעו מהמשוררים שפגשתי בפסטיבל ובמפגשי הקריאה במקומות השונים, וכיוון שעל כל אלה נוספת ערימת עבודה ענקית שהצטברה בינתיים על שולחני, שכוללת התחייבויות לאוניברסיטה, לסטודנטים, למס הכנסה, למי לא, בקיצור כיוון שאלה פני הדברים, נראה שהתיעוד הזה גם לא ייכתב.

כיוון שכך אני מעלה כאן כמה צילומים וסריקה של מאמר אחד שכבר התפרסם בארה"ב, וחומקת מהמחשב אל ממלכת המטבח, לעמוד אצל הסירים ולהתקין טעמים שכל כך התגעגעתי אליהם.

מעלה את הפוסטר שפגשנו תלוי בבית הקפה החביב CAFFE DE POEZIA

פוסטר של הפסטיבל

ולינק לתכנית של הפסטיבל

http://revistavortice.wordpress.com/2014/02/09/x-festival-internacional-de-poesia-de-granada-programa-general/

צילום של הבמה המרכזית עליה הופעתי

הכנות לקראת הקריאה הערב

כך נראתה הבמה המרכזית. וברגע המיועד, מקיפים אותך מכל עבר אלפי אנשים, מכל המעמדות, עניים ועשירים, מכל המוצאים, גברים, נשים, ילדים, תינוקות בזרועות הוריהם, זקנים וטף, נכים בקביים ובעגלות, והככר הומה אדם, תאורה אדירה, הגברה עצומה ורמקולים ענקיים משדרים את השירה לכל עבר, והקהל מריע.

רק באנקדוטה: פגשתי במקרה בגרנאדה את הנהג שלקח אותי משדה התעופה שבמנגואה. זה היה כשישבתי עם חברה בבית קפה, ובשולחן לידי ישב ושתה קפה המשורר ארנסטו קרדינל. נופפתי לנהג, הופתעתי לראותו בגרנאדה, והזמנתי אותו להיכנס לקפה. הבחור הצעיר, נהג בחברת הסעות, נכנס על קצה אצבעות, נרעש ונרגש. הוא כיוון את מבטו לעבר המשורר ארנסטו קרדינל ושאל אותנו בחרדת קודש אם אנחנו יודעות ליד מי אנחנו יושבות. בטרם הספקנו לענות, אמר "זה המשורר הגדול ארנסטו קרדינל".

ובכן, ככה זה שם. הילדים לא לומדים בזמן הפסטיבל. הם צריכים לראיין משוררים, יש להם מחברות מיוחדות לצורך זה. הם מבקשים מהמשוררים לכתוב להם במחברת שיר, לכתוב את שמם, את ארץ מוצאם. המשוררים מופיעים גם בבתי הספר, שם מציגים תלמידים בפני המשוררים את ידיעותיהם בשירה – עומדים ומדקלמים ארוכות שירים של דריו, שעל שמו נקרא הפסטיבל, ושל אחרים.

אתה הולך ברחוב ואנשים עוצרים אותך, פואטה, פואטה, הם קוראים נרגשים כאילו פגשו מלאך.

מעלה מעט מנופי המקום

שורת הבתים

דוכן התפוחיםגרנדה בדרך למוזיאון הקקאו

וצילום מאחד המושבים בהם השתתפתי (כן, זו אני הקטנה משמאל)

Evelyn Flores -Nicaragua 6

צילמה: אוולין פלורס FHOTOGRAPHER EVELYN FLORES

ולפני שאני ממשיכה, כמה מילים על הקרנבל. מדי שנה מקיים הפסטיבל קרנבל במהלכו מתבצע טקס קבורה של משהו שלילי שהפסטיבל מבקש לבער, התנהגות בלתי רצויה, מחשבה או תפיסה לא רצויה. השנה הקרנבל עסק בקבורה של אלימות נגד נשים.

הקרנבל מתחיל בכנסייה עתיקה בצד אחד של העיר ומסתיים באגם, לשם מושלכת, בתום מסע הקרנבל, ה"גוויה" – כלומר ההתנהגות הלא רצויה, שטמונה בתוך ארוך מתים. הקרנבל הוא למעשה מסע ההלוויה, והוא מלווה מחול, מוזיקה, תזמורות, בובות ענק, תלבושות ריקודים מכל סוג שאפשר להעלות על הדעת – מריקודי פולקלור צבעוניים ועד ריקודי שדים ושלדים עם קלשונים, שמחה וששון.

כל העיר עומדת בצדי הרחובות שעה שהקרנבל, קרי מסע ההלוויה, מתקדם לעבר האגם. התיירים נאספים על הגגות, ילדים מתרוצצים ומנסים להשיג חתימות, והמסע מתקדם לאטו כאשר מדי כמה מאות מטרים כל התהלוכה נעצרת, ועל במה ניידת עולים כמה משוררים, בזה אחר זה, וקוראים משיריהם.

הנה לינק שמצאתי ובו כמה צילומים

http://revistavortice.wordpress.com/2014/02/21/imagenes-del-carnaval-poetico-por-eva-bendana/

בהמשך אעלה עוד צילומים, גם שלי… למשל, הכרכרה הנושאת את הארון

20140219_141649

הסוסים הנושאים את הכרכרה

20140219_141653

הילדים הצובאים על המשוררים

20140219_145956

הקהל

20140219_163713

סתאאם –

מעלה כמה צילומים להמחשת האווירה

20140219_143749

ועוד

20140219_143146

ובמת הקריאה בפעולה

20140219_155847

ובינתיים מהצד השני

20140219_153438

הילדים שקיבלו את פנינו בפתח בית הספר

20140219_160557

כמה צילומים מסוף המסע

20140219_173510

ולא כתבתי דבר על החגיגה הצבעונית בסוף הקרנבל, והאמת היא שאני מרגישה ששום צילום לא יוכל לתאר את אווירת הקרנבל –

20140219_171930

ובמעבר חד –

אתנחתא עם צילום שלי בארוחת הבוקר במרפסת של מלון אלהמברה

אני בניקרגואה - קפה דריו

עוד צילום מהמקום, הפעם של מוזיאון הקקאו

מוזיאון הקקאו גרנדה ניקראגואה מבחוץ=

צילומים מנופי המקום סביב האגם

אי2

ועוד אחד

אי3

ועוד אחד

אי5

וגם צילום ממחלקת יחסי הציבור של הפסטיבל. צלמת: אוולין פלורס.

Evelyn Flores -Nicaragua 2

ולפני שאני ממשיכה – אשלים בהמשך את תיאור הטיול שעשינו כמה משוררים ביום שאחרי הפסטיבל בהר הגעש מומבצ'ו, הר געש פעיל עטוף ביערות גשם. מבטיחה להעלות גם צילומים משם!

ורק כמה מילים קצרות על הביקור בפנסילבניה אצל זוג המשוררים CRAIG CZURY ו- HEATHER H. THOMAS – במעבר חד מנוף צבעוני משתנה, ססגוני, תוסס, מוזיקה וריקודים, יערות גשם והרי געש פעילים בחום של 37 מעלות בצל

20140223_113236

מצאתי את עצמי בקור של מינוס עשר, נוסעת בערבות שלג אינסופי, בלובן שעוטף את היקום בחד גוניות, מנופפת לשלום לצבאים שמחפשים אחר ראשוני העלעלים מבשרי האביב

20140225_130519

עד שהגעתי לעיר מכוסה שלג.

אפילו הנהר כמעט קפא, ובצבעו האפור לא היה רמז לשום כחול.

אבל דבר לא דמה לשמחת המפגש עם קרייג והת'ר

20140225_182520

בבית הציורי של הת'ר דלק האח, והיין, והגעגועים ושמחת המפגש חיממו את האוויר, את המקום ואת הלב.

20140225_152458

מחלון המטבח אפשר היה לראות את הציפורים מלקטות מזון ממכשיר ההאכלה שהת'ר התקינה מתחת לעץ, שעה שאנחנו ליקטנו בייגלס מקומיים טבולים בשוקולד מריר.

20140226_180312

הביקור היה עמוס במפגשים, ובאחד מהם, במרכז תרבות, מצאתי להפתעתי באחת הגלריות את התערוכה של רודי ויסנשטיין מהצלמניה ובו גם הצילום של בריכת גורדון בו גם אני מופיעה. איזו הפתעה. צחקתי. הנה אני מלווה את עצמי לכל מקום.

אז הנה הצילום של רודי ויסנשטיין בו אני מופיעה, אותו פגשתי בפנסילבניה

המקום בו אני עומדת, מסומן בחץ אדום

me_in_Gordon_Swimming_pool

והנה ידיעה על הביקור שהתפרסמה בעיתון  THE READING EAGLE

article in PA The Reading Eagle

ולינק לכתבה שהתפרסמה בנושא –

http://albrightjournalist.wordpress.com/2014/02/26/israeli-poets-diti-ronen-and-anat-zecharia-visit-albright-college/

מבטיחה להעלות עוד תמונות בהמשך –

כעת לעבודה.

מודעות פרסומת

אודות ditironen

אני משוררת ומרצה באוניברסיטה העברית, עוסקת בשירה, בעריכה של ספרי שירה, במחקר תיאטרוני ובמדיניות תרבות, יועצת בתחום ניהול אמנויות ומדיניות תרבות ופעילה במאבק לקידום מדיניות תרבות בישראל. התואר השלישי שלי (בתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, מנחה: פרופ' יעקב רז) עוסק בחווית העצמי של שחקן התיאטרון בזמן המופע. פרסמתי מאמרים ומסות בתחומי עיסוקי וכן ששה ספרי שירה, מהם שניים ראו אור בצרפת. שיריי מתפרסמים באנתולוגיות ובכתבי עת בעברית ובשפות רבות אחרות ואני מרבה להופיע עמם בפסטיבלים ובבמות ספרותיות בארץ ובעולם. על שירתי זכיתי בשלושה פרסים בינלאומיים, ביניהם בפרס היוקרתי של פסטיבל טרה פואטיקה. ספרי האחרון, "שיבת הבית ונדודיו", זכה בפרס קוגל לספרות יפה. בשנים 1999-2006 ניהלתי במשרד התרבות (מינהל התרבות) את תחומי התיאטרון והספרות וריכזתי את תחום מדיניות התרבות, ובשנים 1997-1999 ניהלתי בעיריית תל אביב (האגף לאמנויות) את תחומי התיאטרון והספרות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה מסעות בעקבות היצירה והמחקר, שירה, תיאטרון, מדיניות תרבות וניהול אמנויות, שירים חדשים ואחרים, עם התגים , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על חזרה מניקרגואה

  1. פנינה רינצלר הגיב:

    תודות על המילים והתמונות. געגועיי וחיבוק גם.

  2. רמי סערי הגיב:

    עושה חשק לעוד, דיתי, ותודה גם על התצלומים המאלפים
    רמי סערי

  3. צילה הגיב:

    דיתי, איזה עושר ואיזה צבע ואיזו זרימה מופלאה. שוב אני משתאה לך!!!
    צילה

  4. ditironen הגיב:

    צילה יקרה – אכן נפלאות דרכי השירה.
    אושר גדול.
    דיתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s