מה אני עושה

אני עורכת קובץ משיריי, כנראה תחת השם "בית שסדקיו שירה", ויושבת שעות ומודטת ומתלבטת מה להשאיר ומה להוציא. אני מוחקת, מורידה, מעבירה ממקום למקום, מוסיפה סופים מסיימים, מורידה פתיחים, ועל הדרך כותבת שירים חדשים. אי אפשר לעצור אותי. ובתוך כך, קשור או לא קשור, עלו בי לאחרונה דורותיי הקודמים, סבים וסבתות, וסבים של סבים וסבתות של סבתות –

כאן בצילום סבא רבא שלי, ישראל אלעזר ניסן ליבוביץ, שהיה סופר ועיתונאי בבודפשט ואשתו מירהלה, שהייתה ממשפחה ספרדית מסורתית שגלתה מספרד לאמסטרדם, והתינוקת המתוקה הלא היא סבתא שלי, סבתא חנה.

סבתא חנה עם הוריה - בודפסט, תחילת המאה העשרים

 

וצילומים נשכחים החלו מתגלים,

 

כאן עיבוד של צילום שעשתה בתי יעל קשלס ובו אני, סבא וסבתא, אחי רוני ובת דודתי דורית, על ספסל בגן מאיר –

עם סבא וסבתא

וכאן סבתא פיפיקה וסבא שלמה עם סבתא יהודית ומוצו דודי בירושלים בסביבות שנת 1937 –

סבא שלמה סבתא פיפיקה סבתא יהודית ומוצו ירושלים 1937-8

והבית שסבתא פיפיקה בנתה בגרוסוורדיים,

הבית שסבתא פיפיקה בנתה

ובתוך כך קיבלתי מייל מבן דוד רחוק על היארצייט שהיה השבוע למייסד השושלת הסופר מנחם מנלי סופר שנפטר בשנת 1873 בעיר מאקו שבהונגריה בצירוף צילום המצבה,

מצבה של מייסד שושלת גולדשטיין מנחם מנלי סופר במקאו הונגריה

בצירוף הטקסט שמופיע על המצבה –

פ"נ
המופלג בתורה ויראה
חסידא ופרישא צדיק ונשגב מו"ה
מנחם מנלי
במו"ה יהודא זצלה"ה
נפטר כ"ה לס"ה (לספירת העומר) תרל"ד לפ"ק
בעיר מאקעווא יע"א

מ'ות מה פרצת עלינו פרץ
נ'שאת תפארתינו מעל הארץ
ח'ין מדברתיו וזכרו לדורים
מ'ורה מסילה בדברים יקרים

מ'רביץ תורה בישראל חוקים ותורות
נ'טף מלבבו הטהור אמרות נחמדות
ל'חם כגבוד בעד [הוראה?]
י'ום ולילה לא שקט ונלאה
ת.נ.צ.ב.ה.

וצילום כריכת הספר שכתב

books

 

ולינק לספר עצמו

הספר שלושה עדרי צאן

וכן, ישבתי ועשיתי עץ משפחה מצומצם כי הסבא רבא של הסבא רבא הזה שלי, הוא האדם המחבר בין משפחתה של אמי למשפחתה של אבי שהיו בני דודים רחוקים,

ובתוך כך ניגשה אלי תמר נכדתי בת השלוש עשרה (בקרוב!!!) שמבקשת לכתוב עבודת שורשים וביקשה שאסביר את מסע המשפחה מגלות ישראל וחזרה וזה בערך מה שהתקבל –

מפת_שורשים_תמר_קשלס_צד_סבתא_דיתי

בקיצור מלא היסטוריה משפחתית ובין ובתוך כל אלה אני בשלי, בעריכה, ותוך כדי כאמור גם מוסיפה.

ובכן את השיר "מה אני עושה", כתבתי אחרי שכתבתי את השיר שאני מיד מצטטת כאן, שיופיע בפרק שייקרא "כרם ישראל" (על שם השכונה ליד שוק הכרמל בה גרו סבא וסבתא שלי אחרי שעלו ארצה)

סַבָּא וְסָבְתָא מִצַּד אַבָּא, עָלוּ אַרְצָה אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה. אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אוֹתָם, אֶפְשָׁר הָיָה לְהָרִיחַ אוֹתָם, אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ אוֹתָם, אֶפְשָׁר הָיָה לָגַעַת בָּהֶם, וּלְעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר הָיָה לַדָּבָר אִתָּם, כִּי הוּנְגָּרִית הִיא שְׂפַת הַבֶּכִי, הִיא שְׂפַת הַבְּגִידָה, ו'אֶצְלֵנוּ בַּבַּיִת דִּבְּרוּ רַק עִבְרִית'.

סַבָּא וְסָבְתָא מִצַּד אִמָּא, לֹא עָלוּ אַרְצָה אַחֲרֵי הַמִּלְחָמָה. אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת אוֹתָם, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לְהָרִיחַ אוֹתָם, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ אוֹתָם, אִי אֶפְשָׁר הָיָה לָגַעַת בָּהֶם, וּלְעוֹלָם לְעוֹלָם אִי אֶפְשָׁר הָיָה לַדָּבָר אִתָּם, לַמְרוֹת שֶׁיָּדְעוּ עִבְרִית.

וְאַף עַל פִּי כֵּן, עִם אֵלֶּה גַּם עִם אֵלֶּה, אֲנִי מְדַבֶּרֶת בַּשִּׁירִים.

ואחרי כמה שירים נוספים שמופיעים בהמשך לשיר המקדים הזה, נכתב השיר הזה: מה_אני_עושה וכך תוך כדי עריכה, ותוך כדי כתיבה (כי כאמור אי אפשר שלא להתערב) תרגמתי לעברית שני שירים שכתבתי באנגלית –

את השירים הללו כתבתי באנגלית במקור.

השיר הראשון, נכתב קצת בתגובה למפגש לא נעים שהיה לי עם משוררת פלסטינית. כשאני בפסטיבל בינלאומי, אני ניגשת בדרך כלל למשוררים פלסטינים, מציגה את עצמי, לוחצת יד, מקווה שהשירה תהא גשר למהות האנושית האמתית שעומדת מאחורי כל העמדות הפוליטיות החברתיות וההיסטוריות. מהמקום הזה אני מבקשת להתחבר.

(אתמול צפיתי בסרט של איבתיסאם מרענה "תרשום, אני ערבי". התרגשתי כל כך לאורך כל הסרט. הלב פעם מאד. אני קוראת את מחמוד דרוויש באהבה גדולה, ושמחתי לראות כיצד הסרט מציג צד כל כך חשוב בסיפור הביוגרפי שלו שעד כה כמעט ולא הייתה לו נוכחות. זהו סרט חם, אנושי ואינטליגנטי, שמתבונן במערכות היחסים שהיו למחמוד עם סביבתו הקרובה ומפענח לאור מערכות אלה מחדש את השירים שהפכו לשלגרים פוליטיים. מומלץ מאד מאד).

ובכן אותה משוררת, שכרגע איני זוכרת את שמה, לא ענתה לידי המושטת לשלום וידי נותרה תלויה באויר, ממתינה למענה.

זה עוד לא קרה לי.

באתי לייצג את עמי, לא את עצמי ולא את שירתי. כך אמרה.

אחר כך ראיתי את נוכחותה: אקסטרברטית מאד, פרובוקטיבית, שרה בדרמטיות, מתרפקת ומתנועעת במיניות בוטה ומושכת תשומת לב. נוכחותה הייתה צבעונית, רועשת, כובשת.

הופעת הסיכום שלי הייתה בסוף הפסטיבל, במושב האחרון. אחריי איש לא יכול היה לומר דבר, והכנתי דברים כתובים קצרים אותם נשאתי בטרם קראתי את שיריי. משהו על האוניברסליות של השירה, על היותה חוצת גבולות, על היותה נוגעת במהות פנימית אותה חולקים בני אדם מכל הגזעים, מכל המינים, מכל הצבעים, מכל המקומות ומכל הדתות. הדברים שאמרתי זכו למחיאות כפיים סוערות. אבל בתוך תוכי הרגשתי שלא זה המענה שאני מבקשת לתת לניסיון שחוויתי.

כשהכנתי את החומרים לקראת הנסיעה להודו, כרכתי כמה משיריי באנגלית לכדי חוברת אותה ביקשתי לקחת אתי, שתהא לי למתן בערבי השירה. משכינסתי את השירים, לא הצלחתי לסיים את הכינוס כי חשתי שחסרים לי שם שירים שטרם נכתבו. לא ידעתי מה הם, לא ידעתי מה הם השירים שטרם נכתבו, והזמן הלך ואזל וצריך היה להעביר את החומרים לבית הדפוס.

בערב לפני הנסיעה, כתבתי את השיר הזה והוספתי אותו לחוברת:

At home or hide and seek and birth marks

At home or: hide and seek / Diti Ronen

1.

Before I came here

My land belonged to others

Who worked it with love.

Before they came here

Their land belonged to others

Who worked it with love.

Before my parents left their homeland

They lived in their own home

That they built with love.

Before you left your homeland

You lived in your own home

That you built with love.

Let's deny history. Imagine

We were not here before you

And you were not here before us.

Instead of playing catch

We'll play with words.

I live in a home that was built for others.

The people who lived in my home

Left to live in a home

That was built for others.

You live in a home that was built for others

The people who lived in your home

Left to live in a home

That was built for others.

 2.

The only home that was built for me

Is settled now by people

Who speak my parent's language

My own mother's tongue

That I don't understand.

On central city streets

Of Paris, Madrid or Rome  

I walk and recognize

The sign of my people

And hush.

 3. 

I take the sky

And pull it over my head

To have a home

But where do my feet go.

***

Birth Marks / Diti Ronen

I was born in a place

Named homeland,

I was born to a language

Named mother tongue.

Then I grew up.

Changed places

And languages,

Always carrying with me

My home land

And my mother tongue.

It took me sixty two years

To understand

That it's not me

Who is carrying them,

It is them that are

Carrying me.

השירים זכו לשבחים נלהבים בהודו, במיוחד בצפון מזרח, שם המקומיים חשים תחת כיבוש, וגם אני הרגשתי שהם טובים מאד, לפחות באנגלית. בעברית הייתה לי בעיה. לא הצלחתי לתרגם אותם טוב לעברית. מצד שני, עכשיו כשאני עורכת את הקובץ הבא של שיריי, נראה לי לא הגיוני שכתבתי שירים באנגלית והם לא יופיעו בקובץ בעברית כי אין להם תרגום טוב לעברית.

לשיר הזה בעברית רק נתתי מספור ברצף המספרי של הפרק (מופיע בפרק שייקרא "בשובי"):

4.

לִפְנֵי שֶׁבָּאתִי לְכָאן

הָאֲדָמָה שֶׁלִּי הָיְתָה שֶׁל אֲחֵרִים

שֶׁעָבְדוּ אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה.

לִפְנֵי שֶׁהֵם הִגִּיעוּ לְכָאן

הָאֲדָמָה שֶׁלָּהֶם הָיְתָה שֶׁל אֲחֵרִים

שֶׁעָבְדוּ אוֹתָהּ בְּאַהֲבָה.

לִפְנֵי שֶׁהוֹרַי עָזְבוּ אֶת מוֹלַדְתָּם

הֵם גָּרוּ בְּבַיִת מִשֶּׁלָּהֶם

שֶׁהֵם בָּנוּ בְּאַהֲבָה.

לִפְנֵי שֶׁאַתָּה עָזַבְתָּ אֶת מוֹלַדְתְּךָ

גַּרְתָּ בְּבַיִת מִשֶּׁלְּךָ

שֶׁבָּנִיתָ בְּאַהֲבָה.

בּוֹא נַנִּיחַ לַהִיסְטוֹרְיָה. נָגִיד

שֶׁאֲנַחְנוּ לֹא הָיִינוּ כָּאן לִפְנֵיכֶם

וְאַתֶּם לֹא הֱיִיתֶם כָּאן לְפָנֵינוּ.

בִּמְקוֹם לְשַׂחֵק בְּתוֹפֶסֶת אֲדָמָה

נִשְׁחַק בְּמִלִּים, בַּשָּׂפָה.

אֲנִי גָּרָה בְּבַיִת שֶׁנִּבְנָה עֲבוּר אֲחֵרִים.

הָאֲנָשִׁים שֶׁגָּרוּ בְּבֵיתִי

עָזְבוּ וְעָבְרוּ לְבַיִת

שֶׁנִּבְנָה עֲבוּר אֲחֵרִים.

אַתָּה גָּר בְּבַיִת שֶׁנִּבְנָה עֲבוּר אֲחֵרִים.

הָאֲנָשִׁים שֶׁגָּרוּ בְּבֵיתְךָ

עָזְבוּ וְעָבְרוּ לְבַיִת

שֶׁנִּבְנָה עֲבוּר אֲחֵרִים.

5. 

בַּבַּיִת הַיָּחִיד שֶׁנִּבְנָה עֲבוּרִי

מִתְגּוֹרְרִים הַיּוֹם אֲנָשִׁים

שֶׁמְּדַבְּרִים אֶת שְׂפַת הוֹרַי

שְׂפַת  אִמִּי הוֹלַדְתִּי

אוֹתָהּ אֵינֶנִּי מְבִינָה.

בִּרְחוֹבוֹת רָאשִׁיִּים שֶׁל

רוֹמָא, מַדְרִיד אוֹ פָּרִיז

אֲנִי הוֹלֶכֶת וּמְזַהָה

אֶת סִימָנִי עַמִּי

וְשׁוֹתֶקֶת.

6.

 אֲנִי לוֹקַחַת אֶת הַשָּׁמַיִם

וּפוֹרֶשֶׂת אוֹתָם מֵעַל לְרֹאשִׁי

כְּדֵי לַעֲשׂוֹת לִי בַּיִת

אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה בְּרַגְלַי.

 7.

 נוֹלַדְתִּי בְּמָקוֹם

שֶׁנִּקְרָא מוֹלֶדֶת,

נוֹלַדְתִּי לְלָשׁוֹן

שֶׁנִּקְרֵאת שְׂפַת אֵם.

אַחַר כָּךְ גָּדַלְתִּי.

הֶחְלַפְתִּי מְקוֹמוֹת

וּלְשׁוֹנוֹת,

נוֹשֵׂאת אִתִּי תָּמִיד

אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתִּי

וְאֶת שְׂפַת אִמִּי.

לָקַח לִי שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים

לְהָבִין

שֶׁזּוֹ לֹא אֲנִי שֶׁנּוֹשֵׂאת אוֹתָם

אֶלָּא הֵם, הֵם אֵלֶּה

שֶׁנּוֹשְׂאִים אוֹתִי.

***

אז אם למישהו יש רעיון לשיפור התרגום, אשמח לשמוע.

המשך יבוא –

מודעות פרסומת

אודות ditironen

אני משוררת ומרצה באוניברסיטה העברית, עוסקת בשירה, בעריכה של ספרי שירה, במחקר תיאטרוני ובמדיניות תרבות, יועצת בתחום ניהול אמנויות ומדיניות תרבות ופעילה במאבק לקידום מדיניות תרבות בישראל. התואר השלישי שלי (בתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, מנחה: פרופ' יעקב רז) עוסק בחווית העצמי של שחקן התיאטרון בזמן המופע. פרסמתי מאמרים ומסות בתחומי עיסוקי וכן ששה ספרי שירה, מהם שניים ראו אור בצרפת. שיריי מתפרסמים באנתולוגיות ובכתבי עת בעברית ובשפות רבות אחרות ואני מרבה להופיע עמם בפסטיבלים ובבמות ספרותיות בארץ ובעולם. על שירתי זכיתי בשלושה פרסים בינלאומיים, ביניהם בפרס היוקרתי של פסטיבל טרה פואטיקה. ספרי האחרון, "שיבת הבית ונדודיו", זכה בפרס קוגל לספרות יפה. בשנים 1999-2006 ניהלתי במשרד התרבות (מינהל התרבות) את תחומי התיאטרון והספרות וריכזתי את תחום מדיניות התרבות, ובשנים 1997-1999 ניהלתי בעיריית תל אביב (האגף לאמנויות) את תחומי התיאטרון והספרות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חדשות ואירועים News and Events, עם התגים , , , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על מה אני עושה

  1. עופר גורדין הגיב:

    יו אר אמייזינג!

  2. דורית אורגד הגיב:

    מעניין כל כך ומרגש, דיתי, הן הטכסט והן התמונות. אני לוחצת את ידך בתחושה חברית, דורית

  3. רבקה קולירין הגיב:

    כל כך מרגש!
    נגעת במסתרי הלב.

  4. ditironen הגיב:

    רבקה יקרה! שמחה לשמוע את קולך!

  5. Dorit Aharon הגיב:

    דית. גאה בך ומאד נוגע לליבי שאת אמיצה וחושפת את הקרוב ביותר ללבך: משפחתך ועברה ושיריך ומהותם. פרט לכך שיריך חודרים ישירות לליבי ומחמיאים לשכלי, מגלים ומשתפים אותי בפרטיותך. התרגום לעברית מהשירים באנגלית לדעתי טוב מאד. תודה דית יקרה.

  6. גיורא פישר הגיב:

    יפים השירים ,יפים הסיפורים ויפות התמונות. שיהיה בהצלחה

  7. ditironen הגיב:

    תודה דורית יקרה!
    השתדלתי מאד בעניין התרגום והוא אולי באמת הכי טוב שיכולתי להוציא תחת ידי, אבל החלטתי לבסוף להוציא את השירים מהקובץ מפני שגם בתרגומם המשובח ביותר הם אינם "עוברים" בעברית ואולי גם אינם "עוברים" בארץ. אשתמש בהם הלאה בחו"ל, באנגלית, כשארגיש צורך. טוב שיש לי ביד גם כאלה.

  8. מיכלש הגיב:

    אוד אוהבת את איך שהאתר שלך התפתח
    אני מאוד אוהבת את מה שאת מעלה בו
    אני מאוד אוהבת את איך שאת משתמשת בו
    אני מאוד אוהבת את מה שאת מראה לנו ממך
    אני מאוד אוהבת את מה שכל זה מוציא ממני
    אני מאוד אוהבת את מה שממך נטמע בי
    ואת מה שבי מזה, משפיעה על היותי
    ומשליך על סביבתי,

  9. michalewit הגיב:

    מקסים דיתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s