איזה כיף לגלות פתאם

כך סתם במקרה באמצע החיים

משהו כל כך נחמד שנכתב עלי ועל שירתי

בעקבות הערב הנפלא שערכו לכבודי בשילונג שבמחוז מגאלאייה, צפון מזרח הודו

http://spnewsagency.com/the-acc-organized-an-evening-of-poetry-in-collaboration-with-poetry-society-of-shillong/

Shilong_Apr.3.2014

מה שהזכיר לי שוב את האנשים הכל כך מיוחדים שפגשתי שם ואת השירים שקראתי

2014-04-02_reading_in_Shillong

מה שעושה לי חשק לכתוב עוד

למשל –

אַחֲרֵי הַמַּסָּע הַדֶּרֶךְ נֶעֱצֶרֶת

בְּפֶתַח הַבַּיִת עוֹמֵד הַסְּתָו

דּוֹרֵשׁ בִּשְׁלוֹמִי.

וגם –

אֲנִי עוֹד נָעָה

בַּלֵּילוֹת בְּמִטָּתִי

מְכַרְבֶּלֶת נוֹפִים עֲצוּמִים.

וגם:

שַׁבְתִּי וּבְכָל זֹאת

הַלֵּב מַמְשִׁיךְ

לָנוּעַ.

ולמרות הרוח המלנכולית שפתאם שורה עלי בעקבות הזכרונות (ואפשר לחשוב, הרי לא מזמן חזרתי משם) ובכן למרות הרוח המלנכולית הזו, כיף להזכר במקום המרגש הזה שנקרא שילונג, שנמצא במרחק ארבע או חמש שעות נסיעה הררית מגוהאטי, מקום מיוער בו אנשי השבטים דרים במבני קש ובמבוק ומשמרים מסורות עתיקות

הנה כמה צילומים מנופי הדרך –

20140404_120439[1]

20140404_112002[1]

20140401_124743[1]

20140404_104503[1]

ועוד מנופי הדרך

20140404_103741[1]

ומנופי הכרך, גם שם נשמרים מנהגים עתיקים

20140402_104039[1]

מנופי העיר –20140402_123959[1]

 

 

20140404_103032[1]20140404_103050[1]20140404_103150[1]ואני עדיין מחכה להעלות את כל חוויות המסע מהפרספקטיבה התיאטרונית –

לזה דרוש ממש פסק זמן רציני –

מודעות פרסומת

אודות ditironen

אני משוררת ומרצה באוניברסיטה העברית, עוסקת בשירה, בעריכה של ספרי שירה, במחקר תיאטרוני ובמדיניות תרבות, יועצת בתחום ניהול אמנויות ומדיניות תרבות ופעילה במאבק לקידום מדיניות תרבות בישראל. התואר השלישי שלי (בתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, מנחה: פרופ' יעקב רז) עוסק בחווית העצמי של שחקן התיאטרון בזמן המופע. פרסמתי מאמרים ומסות בתחומי עיסוקי וכן ששה ספרי שירה, מהם שניים ראו אור בצרפת. שיריי מתפרסמים באנתולוגיות ובכתבי עת בעברית ובשפות רבות אחרות ואני מרבה להופיע עמם בפסטיבלים ובבמות ספרותיות בארץ ובעולם. על שירתי זכיתי בשלושה פרסים בינלאומיים, ביניהם בפרס היוקרתי של פסטיבל טרה פואטיקה. ספרי האחרון, "שיבת הבית ונדודיו", זכה בפרס קוגל לספרות יפה. בשנים 1999-2006 ניהלתי במשרד התרבות (מינהל התרבות) את תחומי התיאטרון והספרות וריכזתי את תחום מדיניות התרבות, ובשנים 1997-1999 ניהלתי בעיריית תל אביב (האגף לאמנויות) את תחומי התיאטרון והספרות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה שירה, תיאטרון, מדיניות תרבות וניהול אמנויות, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על איזה כיף לגלות פתאם

  1. דיתי יקירתי, כמה מופלאה שירתך וכמה מופלאים מסעותייך!!
    "..הַלֵּב מַמְשִׁיךְ
    לָנוּעַ."

    • ditironen הגיב:

      ענבל יקרה כל כך, תגובתך היא כפז המרצד על השיר –
      איזה כיף לנו ששירה מחברת אותנו,
      שהיא זו הנושאת אותנו למסעותינו.

  2. ISABELLE DOTAN הגיב:

    דיתי יקרה,
    אני מבינה שמדובר בנסיעה האחרונה שלך להודה? איזה יופי ואיזה כיף לך!

    • ditironen הגיב:

      איזאבל יקרה,
      כן, ואני עוד לא התחלתי לגעת אפילו באפס קצהו של קצה המסע,
      אני חושבת שלאט לאט, יקח לי שנים לעכל את החוויה של המסע האחרון, לפחות ככל שמדובר בחווית המפגש עם אנשי תיאטרון הקלקשטרה, עם אמה סביטרי ועם תלמידיה.
      הנפש רוצה להישאר שם, להמשיך לחוש את טעם הגילוי, והימים חולפים מולה ממהרים למחוזות אחרים.

  3. מיכלש הגיב:

    דיתי המופלאה, תמיד שואבת ממך השראה ורגישות ותבונה ועומק ויופי בהיותי לידיך ובקראי שירתך, ואיתך, לבי ממשיך לנוע ….. ומאמין לאמת הפנימית.

    • ditironen הגיב:

      מיכל יקירתי, אני כל כך שמחה שניתנה לי הזדמנות להמשיך להיות כל כך קרובה אליך גם עתה, כשאני כל כך רחוקה.
      תודה על המילים החמות, המחממות, המחזקות,
      הן צוללות עמוק לתוך אוזניים משתוקקות.

  4. איציק שנפס הגיב:

    דיתי
    לקרוא את השירים לשמוע מהחוויות ולראות את התמונות הם עבורי כחלק מהציפור הקטנה שאת בנדיבות מחלקת עם כולנו.
    תודה ממני באר״הב ונשיקות.
    איציק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s