The return of The House and its wanderings שיבת הבית ונדודיו

שיבת_הבית_ונדודיות_כריכה_להעלאה_לפייסבוק_ולאתר– ספר חדש בהוצאת הקיבוץ המאוחד

.אלמלא היופי שמבצבץ מעת לעת בנדירות נהדרת, לא היה נכתב הספר.

אלמלא הדחיסות והכעס והדחיפות והרעש והעדר האוויר, היה כאן מקום לחגיגה גדולה. אלמלא הנשימה שהלכה וקטנה, והגוף שהלך וצמק עד שכאביו גברו על גודלו, אפשר היה לחגוג בצעקה גדולה שתיגע בשמים. אלמלא הרוח שהלכה והתחרשה, הייתי בעצמי מבינה שיש כאן סיבה למסיבה.

ספר חדש הוא תמיד סיבה למסיבה, בעיקר ספר כזה, שמנסה להכיל בקרבו חוויה של חיפוש אחר בית. ובאמת הספר "שיבת הבית ונדודיו" התעכב הרבה עיכובים. דרכו התארכה מאד. הוא שב ונדד וסרב להתכנס לעצמו. בינתיים ראה בצרפת הספר "בית שסדקיו שירה", והספר הזה, טרם תמה דרכו. צריך להודות: מסע החיפוש אחר הבית לא תם גם היום, אבל הוא הגיע למקום שאליו הגיע, ועצר. כעת הוא רואה אור.

הספר הזה חשוב לי במיוחד – ומיד קופצים כל הספרים הקודמים, ואני מסייגת בהכנעה ומודה שכל הספרים, באמת כולם, חשובים לי במיוחד, שלא יעלב אחד מהם ויעלם או יאלם – ובכלזאת "שיבת הבית ונדודיו" מתייחד בכך שהחיפוש אחר הבית, מתבסס על שלד אוטוביוגרפי, שהוא השלד הביוגרפי שלי וגם של המדינה. כי השלדים שלנו בספר הזה עשויים מאותו החומר. ואני לא רוצה לומר כאן מהו החומר הזה, וגם לא מה זה בית. ולמה אני מתכוונת כשאני אומרת בית. או מהו חיפוש. ומה הקשר בין חיפוש לחופש. אני רק רוצה לומר שזה משהו שלא עשיתי בספרים הקודמים, ומיד אני מסייגת: איזו שטות. כל השירים הם אוטוביוגרפיים לחלוטין. ובכלזאת, יש כאן, מבחינתי באופן אישי, הליכה רחוקה יותר, שמעזה לגעת בי, בחיי שלי, בידיים חשופות, כלומר יש כאן הליכה קרובה יותר לעצמי, בכלאופן קרובה יותר לעצמי ההיסטורי שלי ולעצמי ההיסטורי של המדינה. כך בחוויה שלי. אין זה מחייב את הביקורת או את הקוראים.

ועוד משהו שאני רוצה לומר, וזה הרבה פחות דרמטי, משהו על התהליך של כתיבת הספר. הספר נכתב מחזורים מחזורים וכך הוא גם מתפרסם. מחזורים מחזורים. כל מחזור נכתב במועד אחר ובהתייחס לחוויה אחרת. אבל כל המחזורים שנבחרו לספר, קשורים לחיפוש אחר הבית ולנדודיו של הבית. יש דברים שאולי לא יתבהרו בספר הזה והם יתבהרו בספר הבא. יש דברים שלעולם לא יתבהרו. אבל השירים והמחזורים קשורים זה לזה בקשר סיבתי ובקשר צורני ובקשר תכני ובקשר תהליכי ובקשרים שונים ומשונים נוספים. השירים נערכו באטיות ונבחרו בקפידה. המחזורים דוללו, ונשארו בהם רק השירים שהיו הכרחיים לעניין שלשמו הספר התכנס.

הספר מכנס בתוכו מחזורים שנכתבו בין השנים 2008 עד 2015. בשנים אלה נכתבו מחזורים רבים נוספים, שלא נכנסו לספר כי לא היו בזיקה לדברים שהספר הזה ביקש לומר. על המחזורים שכתבתי בשנים הללו, אלה שרואים אור במסגרת הספר, עברו משוררים ועורכים ומורים וחברים – כל אחד מהם ראה נוסחים מוקדמים של חלקי מחזורים מסוימים – ולכל אחד מהם אני חבה חוב גדול מאד. על האנשים הנפלאים שליוו את הולדת הספר ועודדו את הוצאתו לאור נמנים אריאל הירשפלד, אמיר אור, רמי סערי, חוה פנחס כהן, ניצה דרורי־פרמן, איתמר יעוז־קסט, ענת זכריה ועוזי שביט. כל אחד מהם העיר הערות חכמות שהיוו עבורי עוגני התייחסות. אני חבה תודה גם לעמית בן יהודה, מ"גופנה", על הניקוד וההגהות היסודיות ועל הליווי המקצועי; לאיזיס אוליבייה על הדימוי המרגש שהוקדש לחזית הספר ועל שיתוף הפעולה בספר זה ובספרים האחרים; לבתי, יעל קשלס, מסטודיו יעלקה, על העיצוב הנפלא; ואני חבה תודה נרגשת ומיוחדת להוצאת הקיבוץ המאוחד ובמיוחד לעוזי שביט, שקרא את הנוסח הסופי ודאג להוציא לאור את הספר "שיבת הבית ונדודיו" ולהביאו הביתה בשלום.

בדף הספר של "שיבת הבית ונדודיו" נכתב:

שיבת הבית ונדודיו הוא ספר שירה בוגר, צלול ומגובש, שמגיש לקורא הרהור פואטי על בית. בלשון בהירה, שוטפת ורצופה, מכניסים שירי הספר את הקורא למסע מרתק ורב תהפוכות, מסע החיפוש אחר בית.

באחד עשר מחזורים בני חמישה עד עשרים וחמישה שירים, הבית נודד ושב, רגע נח ואז שב ונודד. בתוך כך, נחשפות מהויותיו השונות: הבית הגשמי והבית הרוחני; הבית הרגשי והבית הנפשי; הבית הקונקרטי והבית המטפורי; הבית הדומם, האדיש והבית המואנש, המרגיש; הבית כמבנה מגורים פיזי והגוף המהווה בית לבעליו; הבית הלאומי, הבית המדיני, והבית כמולדת הזיכרון, הגעגוע והזהות. מהויות הבית מתחככות זו בזו, מתערבבות ומתחלפות אלה ובאלה.

הבית שבספר מכיל בקרבו את הבתים שקדמו לו ואת הבתים שמשפיעים עליו מבחוץ ומבפנים. זהו בית מקומי, ישראלי, שהקונקרטיות שלו מחלצת ממנו חוויה על מקומית. הספר נע, נחבט ומתלבט בין הצורך הקיומי האוניברסלי בבית, לבין הניסיון לשחרר את הבית מממדיו הארציים ולבחור בנדודים. הכניסות לבית והיציאות ממנו, החיכוכים בין מהויותיו השונות, היחסים המורכבים בין הבית ליושביו והלבטים בין התיישבות לנדודים, כל אלה יוצרים תפיסות חדשות של מבנה, של מקום ושל זהות ישראלית עכשווית. בכך, מדבר הספר בקולו של דור שלם של ילידי הארץ, שנולדו לתוך חלום ההורים ומוצאים עצמם תוהים על עתיד החלום.

זהו ספר שיריה החמישי של דיתי רונן. שיריה ראו אור באנתולוגיות ובכתבי עת ספרותיים, תורגמו ופורסמו בשפות רבות והיא מרבה להופיע עמם בארץ ובעולם. על שירתה זכתה בפרסים בינלאומיים, ביניהם פרס טרה פואטיקה.

ד"ר דיתי רונן, משוררת ועורכת ספרי שירה, מרצה לאמנות ולמדיניות תרבות באוניברסיטה העברית, אם לחמישה, גרה בנווה מונוסון.

כך בדף הספר. ואני עוד אחגוג את צאת הספר לאור. לא כעת, לא כאן. אבל יום אחד אחגוג.

בינתיים אמשיך לכתוב את ספרי הבא, שחלק קטן ממנו יראה אור בגיליון הקרוב של "שבו".

אני מתארגנת לנסיעה ארוכה לצרפת, להשיק שם את ספרי השישי, "לפעמים הבית בא אלי" (שם זמני) בתרגומו של מישל אקהרד. אופיע שם בפסטיבל השירה של מונפלייה, בלודב, בקונק, בלה-סאל, בפיק דה משהו, ברודז ואולי גם במרסיי. אחר כך בפריז, בבמות שונות. אחר כך בניו יורק. ואחזור ממש ימים ספורים לקראת הפסח כדי להשתתף בערב מיוחד במינו שיתקיים בקרון הספרים אצל טלי וייס האדירה, יחד עם חברי גיורא פישר.

לפני כן עוד נכון לנו ערב מטורף של "על סף ספר" בסלון של דיזינגוף יחד עם ד"ר נטלי תורג'מן, אבל על כך בפוסט אחר.

להתראות!

מודעות פרסומת

אודות ditironen

אני משוררת ומרצה באוניברסיטה העברית, עוסקת בשירה, בעריכה של ספרי שירה, במחקר תיאטרוני ובמדיניות תרבות, יועצת בתחום ניהול אמנויות ומדיניות תרבות ופעילה במאבק לקידום מדיניות תרבות בישראל. התואר השלישי שלי (בתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, מנחה: פרופ' יעקב רז) עוסק בחווית העצמי של שחקן התיאטרון בזמן המופע. פרסמתי מאמרים ומסות בתחומי עיסוקי וכן ששה ספרי שירה, מהם שניים ראו אור בצרפת. שיריי מתפרסמים באנתולוגיות ובכתבי עת בעברית ובשפות רבות אחרות ואני מרבה להופיע עמם בפסטיבלים ובבמות ספרותיות בארץ ובעולם. על שירתי זכיתי בשלושה פרסים בינלאומיים, ביניהם בפרס היוקרתי של פסטיבל טרה פואטיקה. ספרי האחרון, "שיבת הבית ונדודיו", זכה בפרס קוגל לספרות יפה. בשנים 1999-2006 ניהלתי במשרד התרבות (מינהל התרבות) את תחומי התיאטרון והספרות וריכזתי את תחום מדיניות התרבות, ובשנים 1997-1999 ניהלתי בעיריית תל אביב (האגף לאמנויות) את תחומי התיאטרון והספרות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חדשות ואירועים News and Events, ספרי שירה Poetry books, שיבת הבית ונדודיו The return of The House and its wanderings, הקיבוץ המאוחד 2016, שירה Poetry. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על The return of The House and its wanderings שיבת הבית ונדודיו

  1. מירב בצר הגיב:

    דיתי יקרה.כלכך שמחה על שהזדמן לי להיות תלמידתך באוניברסיטה העברית.נושא סיפרך: בית,הוא עבורי מושג שבחרתי לטשטש ,למחוק ולהתעלם .והנה את נוגעת בו באומץ. אקנה את הספר ואקרא בו לאט. תודה !!

    • ditironen הגיב:

      מירב יקרה! בדיוק אתמול נפרדתי מעוד כתה מרגשת, ואת כעמוד ענן שמוביל את המחנה, מלווה אותי מהשנה הראשונה שלי בהוראה בתכנית ה-MA לניהול מלכ"רים שבאוניברסיטה העברית. במה זכיתי? אושר לי להמשיך ולקבל ממך דרישות שלום כה מלבבות! אושר!
      רוצה לדעת מה שלומך ובמה את מעבירה את זמנך אבל על כך בפרטי. נשיקות!

  2. sarkaregev הגיב:

    כל כך יפה ומרגש. חבל שהפוסט לא ניכנס לספר. אולי כבר תוציאי את בפר הפוסטים?
    נשיקות.

    נשלח מה-iPhone שלי

    ‫ב-19 בינו 2016, בשעה 22:14, ‏"דיתי רונן Diti Ronen" כתב/ה:‬

    >
    >

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s