שיבת הבית ונדודיו – תום הנדודים

בתחילת השבוע הודיעה לי קרנה מהוצאת הקיבוץ המאוחד שהספר הגיע מהדפוס.
באמצע הדרך מרמת השרון לנווה מונוסון עשינו ניסן ואני פניית פרסה ונסענו להוצאה.
הכוונה הייתה שניסן יצלם אותי מאושרת עם ערימות הספרים במחסן ההוצאה, אבל לא הייתה חנייה, וניסן נשאר ברכב, וכבר מיהרנו הלאה וחטפתי כמה ספרים ונסעתי משם בלי צילום ובלי מחשבה על יחסי ציבור.
בדרך, בתוך המכונית, כשהספרים על הברכיים, צילמתי את הצילום הזה, שהוא עדות לחוסר מודעות.
הספר הגיע!
עכשיו כבר סופשבוע, ובפנים משתוללים רגשות מעורבים, מנוגדים, רבים זה עם זה, מציפים ומשתקים.
כל יום כתבתי, כל יום עבדתי עם משוררים על ספרי השירה שלהם, כל יום אמרתי בלבי שהנה מחר אעשה מעשה, הנה מחר אכתוב איזה דבר, אשלח איזה מייל, ארשום רשימה של אנשים שאני רוצה לשלוח אליהם את הספר, הנה מחר יקרה איזה דבר.
ועבר המחר, והשבוע כבר, ולא עשיתי דבר.
ההוצאה העלתה את הספר לאתר, והכריזה על 10% הנחה לרוכשים ברכישה מוקדמת מאתר ההוצאה. זה שימח אותי מאד, והעלה שוב את הרצון להודיע לכל העולם ובני משפחתו שהנה, הספר נולד וניתן לרכישה, אבל כעת, שבת אחר הצהרים, במקום לעשות מעשה ממלא אותי עצב גדול. לא עצב של פרידה. את הספר הזה סיימתי לכתוב לפני למעלה משנה, ליתר דיוק לפני שנתיים או יותר, ואת הפרידה הרגשית ממנו עשיתי ממש ממש מזמן. למעשה עכשיו אני בעיצומה של כתיבה אחרת לגמרי, שעניינה אולי טמון עמוק בתוך שורשי הבית אבל היא ממריאה בשפה אחרת למחוזות אחרים ואין בינה לבין שיבת הבית ונדודיו דבר למעט העובדה ששניהם נולדו ממני.
העצב הוא עצב של אכזבה. של תסכול.
עצב גדול שמציף את הלב ואת העיניים ולא מאפשר לפענח עד הסוף את מקורותיו.
אני חושבת שהמאמץ הזה שנדרש ממני לפרסם ספר, הוא זה שמייאש אותי עכשיו ומתסכל. אולי דווקא כי אני נמצאת בעיצומה של כתיבה שכבר מבקשת להתכנס לעצמה.
ואני שבה ותוהה מה בין הכתיבה לפרסומה, מה בין הפרסום ליחסי הציבור, מה בין הכתיבה לציבור.
ושוב העצב גואה.
אני מתגעגעת לימים שבהם סופר או משורר היה מוסר את כתב ידו למי שממתין לקבל ממנו את יצירתו בציפייה גדולה, מצטלם בחגיגיות עם המו"ל כששניהם מחייכים בפוטוגניות למצלמה, אוחזים באלגנטיות בכתב היד, ואחר כך נפרד בלחיצת יד חמה מהמו"ל וחוזר לשולחן הכתיבה להמשיך לעבוד.
אני תוהה אם בכלל אי פעם היו ימים כאלה.
מודעות פרסומת

אודות ditironen

אני משוררת ומרצה באוניברסיטה העברית, עוסקת בשירה, בעריכה של ספרי שירה, במחקר תיאטרוני ובמדיניות תרבות, יועצת בתחום ניהול אמנויות ומדיניות תרבות ופעילה במאבק לקידום מדיניות תרבות בישראל. התואר השלישי שלי (בתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, מנחה: פרופ' יעקב רז) עוסק בחווית העצמי של שחקן התיאטרון בזמן המופע. פרסמתי מאמרים ומסות בתחומי עיסוקי וכן ששה ספרי שירה, מהם שניים ראו אור בצרפת. שיריי מתפרסמים באנתולוגיות ובכתבי עת בעברית ובשפות רבות אחרות ואני מרבה להופיע עמם בפסטיבלים ובבמות ספרותיות בארץ ובעולם. על שירתי זכיתי בשלושה פרסים בינלאומיים, ביניהם בפרס היוקרתי של פסטיבל טרה פואטיקה. ספרי האחרון, "שיבת הבית ונדודיו", זכה בפרס קוגל לספרות יפה. בשנים 1999-2006 ניהלתי במשרד התרבות (מינהל התרבות) את תחומי התיאטרון והספרות וריכזתי את תחום מדיניות התרבות, ובשנים 1997-1999 ניהלתי בעיריית תל אביב (האגף לאמנויות) את תחומי התיאטרון והספרות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חדשות ואירועים News and Events, ספרי שירה Poetry books, שיבת הבית ונדודיו The return of The House and its wanderings, הקיבוץ המאוחד 2016, שירה Poetry. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על שיבת הבית ונדודיו – תום הנדודים

  1. sarkaregev הגיב:

    עצובה שאת עצובה. כל כך יפה כתבת.

    נשלח מה-iPhone שלי

    ‫ב-6 בפבר 2016, בשעה 16:04, ‏"דיתי רונן Diti Ronen" כתב/ה:‬

    >
    >

  2. גד קינר הגיב:

    דיתי יקירתי, קודם כל ברכות! שנית, מעולם לא היו זמנים אחרים! שירה מעניינת חוג מאוד מצומצם של אנשים, שמו"ל לא נמנה עימם בדרך כלל… לעומת זאת, לו חיברת ספר בישול, או מדריך למזרנים! זה כבר משהו אחר. שלך, בחיבה, גדי קינר

    • ditironen הגיב:

      גדי יקר, תודה על הברכות! אני שמחה בספרי החדש, ובאמת לא חידשתי דבר בעניין שבו כתבתי, ועל כן איני מופתעת מן המציאות. הצער על כך, והעובדה שאיני יכולה להתרגל לעובדה זו, הוא העניין. והחלום שנותר בעינו, איזו מחשבה רומנטית שאין לה שום בסיס, שכאילו אי פעם, בזמנים אחרים, התנהלו דברים אחרת. כאילו החלום הזה יש בכוחו להעניק איזו תקווה, שאולי ביום מן הימים דברים ינועו אחרת. ורק זה. התנועה הזו הקטנה של הלב, בין החיפוש אחר העבר לחיפוש אחר העתיד, כשתווך נמצא לו הווה רווי שאין לי אתו כמעט דבר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s