מסע להמבורג

20170512_093239

בצילום: לוסי, משמאל, לצדה של קטי, המארחת שלי בבית הספר התיכון, לפני תחילת האירוע הבוקר. וסליחה על האצבע שלי שנדחפה שם בצד.

תחילה הייתה הפגישה עם לוסי, ואחר כך השיחה עמה. זה התחיל לפני שלוש שנים, או ארבע, מי זוכר, ונמשך עד היום. יש כאלה דברים. היא, צעירה גרמניה מהמבורג, מורה בבי"ס תיכון. אני, בגיל הוריה, ישראלית, בת לניצולי שואה. וישבנו ודיברנו ואיכשהו כמובן הגענו לשירה.

אחרי שקראה את ציפורקטן, עדיין באנגלית, אמרה לי שהיא חייבת להביא אותי להמבורג. למה, שאלתי. כי הנוער שם חייב לפגוש אותך. חייב להכיר את היצירה. חייב להאזין למסר שלה. אני רוצה שתבואי ותפגשי אותם, את הצעירים, את הסטודנטים, את תלמידי התיכון, את הדור השני שלנו ואת הדור השלישי ואת הדור הרביעי. הם צריכים לשמוע אותך.

הרבה פעמים דברים נאמרים, ברצינות ומתוך כוונת אמת, אבל בסופו של דבר אין בינם לבין ההתרחשויות דבר. הן כה מעטים הם חלומותינו שמתגשמים. אבל לוסי חזרה ושלחה אימיילים ושאלה שוב ושוב מתי אגיע. ואחר כך הייתה פרקטית. שלחה אלי את התאריכים לאישורי. ואי אפשר היה שנה שעברה, אבל השנה היה אפשר ואישרתי את בואי. אחר כך היא צירפה להזמנה את הקהילה היהודית, גורמים פוליטיים רלוונטיים ופעילים של ארגונים שונים, ובסופו של דבר נרקם לו לוח זמנים צפוף של מסע בן שבועיים, שעיקרו הופעות בבקרים בפני סטודנטים ותלמידים בבתי ספר ובאוניברסיטאות, לפעמים שתי הופעות באותו יום זו אחר זו, לפעמים בשני בתי ספר שונים באותו יום, ובערבים הופעות בבתי שירה וספרות ועוד. הלוסי השברירית והעדינה התגלתה כבולדוזר שאינו יודע גבולות.

והבוקר הייתה ההופעה הראשונה. 300 תלמידי בי"ס תיכון רוויי הורמונים מצפון המבורג ישבו באולם וחיכו ללוסי ולי. לוסי התרגשה מאד, ואני פשוט לא ידעתי מה מחכה לי. אילו ידעתי הייתי מתרגשת אף יותר ממנה.

צוות המורים הכין את היצירה, את התלמידים, את המקום, את האירוח, כאילו מדובר במשוררת ידועת שם. והרי מדובר בי.

לוסי הציגה אותי, הציגה את הרקע ליצירה, ואחר כך קראנו. כרגיל, הפרעתי לה כשלא יכולתי להתאפק והתערבתי עם הקריאה בעברית. זה עבד טוב מאד. זה תמיד עובד טוב מאד. ואחר כך הגיעו השאלות. למה אי אפשר היה לדבר בבית על השואה. מה היו היחסים שלך עם אמא שלך. איך זה מרגיש לך לבקר בגרמניה אחרי כל זה. מה חושבים ומה מרגישים בישראל ביחס לגרמנים. איך נולד השיר. איך נעשים משוררים. והאמת היא, שמבחינתי, השאלות הללו הן הסיבה האמתית למפגש. מבחינתי, השיר הוא רק טריגר למחשבה על ההיסטוריה, על האפשרויות שהמציאות מעמידה לפנינו ועל הדרכים שעלינו ללכת בהן.

אני תמיד אומרת שהיצירה היא לא על הרוע האנושי כי אם על טוב הלב האנושי, על נדיבות, על חברות, על שיתוף, על אהבה, על ערכם של החיים, על חשיבות החיים, על יופיים של החיים. על היכולת שלנו להתגבר על קשיים. על חשיבות התיעוד ועל החשיבות של הזיכרון בהבניית הזהות ובבחירות שאנחנו עושים בדרכנו.

אחר כך הייתה שיחה ערה על איך לשמור על עצמנו מפני מהלכים של קיצוניים. במהלך השיחה סיפרתי לסטודנטים על הסרטון הזה, שבעיניי הוא אחת הדוגמאות הטובות ביותר למי אנחנו

https://www.wimp.com/strangers-bond-over-the-results-of-a-dna-test/?utm_source=facebook.com&utm_medium=social&utm_campaign=video/

ויש כמובן עוד כאלה ברשת:

https://www.washingtonpost.com/news/grade-point/wp/2016/12/24/to-bring-a-divided-country-together-start-with-a-little-spit/?tid=a_inl&utm_term=.cd0f84ca1ef6

ועוד…

אני עוצרת כעת, כי חייבת להתארגן להופעה של הערב ב

http://www.gew-hamburg.de/

GEW_TODAY

להתראות!

מודעות פרסומת

אודות ditironen

אני משוררת ומרצה באוניברסיטה העברית, עוסקת בשירה, בעריכה של ספרי שירה, במחקר תיאטרוני ובמדיניות תרבות, יועצת בתחום ניהול אמנויות ומדיניות תרבות ופעילה במאבק לקידום מדיניות תרבות בישראל. התואר השלישי שלי (בתיאטרון, אוניברסיטת תל אביב, מנחה: פרופ' יעקב רז) עוסק בחווית העצמי של שחקן התיאטרון בזמן המופע. פרסמתי מאמרים ומסות בתחומי עיסוקי וכן ששה ספרי שירה, מהם שניים ראו אור בצרפת. שיריי מתפרסמים באנתולוגיות ובכתבי עת בעברית ובשפות רבות אחרות ואני מרבה להופיע עמם בפסטיבלים ובבמות ספרותיות בארץ ובעולם. על שירתי זכיתי בשלושה פרסים בינלאומיים, ביניהם בפרס היוקרתי של פסטיבל טרה פואטיקה. ספרי האחרון, "שיבת הבית ונדודיו", זכה בפרס קוגל לספרות יפה. בשנים 1999-2006 ניהלתי במשרד התרבות (מינהל התרבות) את תחומי התיאטרון והספרות וריכזתי את תחום מדיניות התרבות, ובשנים 1997-1999 ניהלתי בעיריית תל אביב (האגף לאמנויות) את תחומי התיאטרון והספרות.
פוסט זה פורסם בקטגוריה חדשות ואירועים News and Events, מסעות Journies, מסעות בעקבות היצירה והמחקר, ציפורקטן (פואמה), הוצאת אוניברסיטת בר אילן 2010, מהדורה דו לשונית (עברית ואנגלית) כולל הקדמה וראיון עם המשוררת, שירה Poetry. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s