מלאכים בתמול שלשום Angles in Tmol Shilshom תערוכה חדשה A new exhibition

כמה נקודות על התערוכה:

1. 1. התערוכה מלאכים בתמול שלשום, באצירתה של ליאורה, לקחה אותי חזרה לטקסטים שכתבתי על מלאכים בחיי. כשדיברתי על כך אתמול עם אחותי הצעירה, היא זכרה שכבר לפני שנים רבות דיברתי על כך שאני הולכת בעולם שלובת זרועות, מלווה בידי שני מלאכים: מימיני גבריאל, הלא הוא אחי הגדול ממני, רוני, ומשמאלי שיראל, הלא היא אחותי הצעירה ממני, נתי. זה נכון, זוהי חוויה מאד חזקה שמלווה אותי, שיש מי שדואג לי ואכפת לו ממני. וזה חלופי והדדי לגמרי, כי באותה מידה אחותי או אחי יכולים להתהלך שלובי זרועות איתי ועם אחותי או עם אחי משני צדיהם. ונזכרתי שתמיד אמרתי שמבן זוג אפשר להיפרד, מבעל אפשר להתגרש, ילדים גדלים ועוזבים את הבית והולכים לדרכם, אבל האח או האחות שנולדת להם, כלומר האחים או האחיות שנולדו לך, אין להם תחליף. לא יוולדו לך עוד אחים או אחיות. הם המתנה שהיקום העניק לך. והם תמיד היו ויהיו לצדך ואת תמיד תהיי לצדם עד יומך האחרון. וזה מזכיר לי שיחה אחרת שניהלנו אחותי ואני כשהיינו אמהות צעירות, על כך שאם יקרה משהו לאחת מאתנו, השנייה תדאג לכל מחסורם של ילדיה. כל זה נכון. זאת תחושה חזקה מאד לדעת שאת מהלכת בעולם מלווה בידי מלאכים. אבל לא כתבתי על כך מעולם עד כה.
2. 2. לעומת זאת מסתבר כעת שכתבתי המון על מלאכים. ה"מסתבר" הזה קורה לי תמיד בשלב בו אני מגלה להפתעתי תמה חוזרת בשיריי. אני זוכרת את הרגע בו זה קרה לי לראשונה: זה היה לפני "יומן ירח". כהרגלי לפני השינה עמדתי בחלון חדר השינה, צופה בירח, מקשיבה לו, נותנת לו לנכוח בי. אחר כך ניגשתי לשולחן הכתיבה וכתבתי את מה שכתבתי ופתאם עלתה בי הבנה שיש לירח מקום הולך וגדל בשיריי. לא חשבתי על כך קודם, אך מרגע שחשבתי על כך, ראיתי זאת. היו שם שירי ירח רבים מאד. ומרגע שהבנתי שיש לי עניין עם הירח, נכתבו עוד ועוד שירי ירח. כך גם עם מלאכים: לא חשבתי מעולם לכתוב על דווקא על מלאכים. הם פשוט מלווים אותי מרגע היווצרותי ועד היום, נוכחים מאד בחיי ובאופנים מאד שונים. הדבר לא עלה על דעתי עד אשר ליאורה וייז, אוצרת התערוכה, הצביעה על כך.
3. 3. תחילה, העלתה ליאורה את האפשרות להעלות תערוכה משותפת לשיריי ולתחריטיו של האמן הנפלא גלעד תדמור. עבודה משותפת שלנו הוצגה שנה קודם לכן בברלין, בספר אמן יפייפה שאולי כתבתי עליו כאן, בשם "דמויות" "Figuren". הספר יצא בהוצאת Corvinus Presse, ביוזמתו הברוכה והמעניינת של מי שעומד בראש ההוצאה, אדם יוצא דופן ומעורר השראה בשם Hendrik Liersch. את הנדריק פגשתי בגיאורגיה לפני כשלוש או ארבע שנים, כשיצא לי שם ספר. מי היה מאמין שיהיה המשך כל כך מרגש ללחיצת הידיים הפורמלית ההיא ולדברי הנימוסין המועטים שהחלפנו בגיאורגיה אי אז. לא הכרתי את גלעד תדמור, גם לא את עבודותיו. הנדריק, שהכיר את עבודותיו ואת שיריי, חיבור בינינו, לאחר שמצא, בצדק רב לטעמי, שיש בינינו שפה משותפת. ספר האמן משרטט בקווים מאד חזקים דמויות מן ההווה ומן העבר ויש בו תחריטים עוצמתיים ושירים בתרגומה של אנה בירקנאור ובתרגומו של יוהאנס שוורץ, עליו כתבתי כמדומני בהזדמנות אחרת כאן בבלוג. כשישבנו לפני כמה חודשים, ליאורה גלעד ואני, לחשוב על תערוכה חדשה וראינו את דמויות המלאכים של גלעד, הופתעתי לשמוע את עצמי אומרת שיש לי שירים רבים שעוסקים במלאכים. דקה קודם לכן לא חשבתי על כך.
4. 4. המלאכים עליהם אני כותבת נגלים רק לעתים רחוקות. על פי רוב, כנפיהם חבויות תחת זרעותיהם. אחת מאותם מלאכים היא אני. שירים על חוויה זו נכתבו ופורסמו בכל ספרי שיריי, ובספר שיריי הבא אני מקדישה לכך פרק שלם. כמו לרוב המלאכים שלי, גם לי יש שליחות. שליחות זו נכחה בי מאז שאני זוכרת את עצמי, אך חוויתי אותה בכל עוצמתה בילדותי המוקדמת. היא הייתה לחם יומי, חוק קיומי, סיבה להישרדות, משענת בטוחה, ידיעה שניתן להיאחז בה. זה היה סיפור שסיפרתי לעצמי, והאמנתי בו, כי רק בעזרתו צלחתי את ילדותי. נשלחתי, כמו מלאכים אחרים, ממלכות השמיים אל האדמה, כדי ללמוד את המין האנושי, כי רק מי שהתנסה בקיום האנושי על כל קשייו וסבלותיו, בשר ודם, רק מי שחווה והבין את המין האנושי על בשרו, על בוריו, רק מי שיכול לשוב ולספר על כך לפני שולחיו, רק הוא ראוי להתקבל חזרה למלכות השמיים. זו הייתה סיבת הסבל, זו הייתה סיבת הקושי, זו הייתה סיבת הכאב. ידעתי שעליי לשאת זאת, כדי לשוב בשלום למקום ממנו באתי ולהתקבל בו באהבה.
5. 5. כתבתי על כך בהרחבה לפני כעשור, בראיון שהתפרסם כאן http://www.nillydagan.com/%D7%93%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%9F
6. כתבתי זאת כהסבר לבחירתי בשיר "אשמורת אחרונה", מתוך "יומן ירח":

אשמורת אחרונה

כְּשֶׁאֵיטִיב לְשַׁנֵּן אֶת סִפּוּר קִיּוּמִי
תֻּשְׁלַם הַמְּשִׂימָה

אִישׁ לֹא יַתְקִין לִי כַּנְפֵי שַׁעֲוָה

מֵעַצְמוֹ יַהֲפֹךְ גּוּפִי אֶת עַצְמוֹ
חֲסַר מִשְׁקָל
וּבְאַחַת אֶשָּׁאֵב חֲזָרָה
אֶל הַמָּקוֹם מִמֶּנּוּ בָּאתִי

מִשְׁתֶּה גָּדוֹל יוּכַן לִקְרָאתִי
וּמַנְגִּינוֹת הַלֵּב וְשָׁבְלֵי הַלֹּבֶן יִתְנוֹפְפוּ
כְּשֶׁאֶכְרַע מְאֻשֶּׁרֶת
בְּחֵיק הַמְּצַפִּים לְשׁוּבִי.

מתוך: 'יומן ירח' (הקיבוץ המאוחד 2002) עמ' 62

6. השליחות שלי הצילה אותי. היא העניקה לי סיבה לקיום. בזכותה כתבתי מיום שעמדתי על דעתי. בזכותה אני כותבת עד היום.

7. אבל בשירים שלי לא תמיד אני הוא המלאך ולא לכל המלאכים יש שליחות. לפעמים המלאכים נמצאים מחוצה לי. לפעמים אני רואה אחד מהם, לפעמים שניים. כשאני רואה אותם הם רואים אותי. אנחנו מסמנים זה לזו, או זו לזו, בשפת המלאכים, עושים עצמנו שלא רואים וממשיכים בדרכנו.

8. לפעמים אני רק מודעת לקיומם. חשה בנוכחותם. זכיתי לחיות בקרבם. זכיתי להאמין בנוכחותם בחיי. זכיתי להאמין בהם. לאפשר להם ללוות אותי. זכיתי לבטוח בהם. הם בסך הכל אנושיים כמוני וכמוך.

9. למרות האומיקרון, למרות המצב, למרות הכל, בואו לתערוכה. הנה, עוד לא מאוחר להזמין מקומות:

מלאכים בתמול שלשום (eventbuzz.co.il)